Article

traffic

האם אנחנו עומדים להעביר את פקקי התנועה אל השמיים?

279 ריאות

על תחבורה ציבורית שאין לה תחליף, ולא יעזרו הסטארטאפים של העיר החכמה

רחפנים מספקים את הדוגמה השכיחה בהקשר זה; “להעביר את הפקקים מהקרקע לאוויר, זה מה שעומד לקרות”, מזהיר חוקר תחבורה ותיק. בכלל, לפעמים נדמה שעקרונות העירוניות החדשה התלכדו כדי לנגח את סצינת הסטארטאפים המשגשגים של התחבורה החכמה, המכונית האוטונומית, החיישנים והרחפנים. חסידי העירוניות החדשה בסך הכל חוזרים על שלושה-ארבעה עקרונות בסיסיים, לא מסובכים, אבל כאלה שצריך ראייה חדה כדי להבחין בהם, בכל הקשור לתחבורה ולחיים בעיר. לעומתם, דובריה הרהוטים ביותר של הטכנולוגיה לעולם יישמעו כמגבבי קלישאות של מנהלים על חדשנות. אם המוצר שלהם, לטענתם, הולך להפוך את העולם למקום טוב יותר, מתגנב החשש: טוב למי. האם המוצר פותח במטרה לפתור בעיה? האם פותח מתוך הבנת הצרכים בתחומים שעליהם ישפיע? ומה דעתם של המשתמשים העתידיים וכלל בעלי העניין?

אילוסטרציה לעיר חכמה
chombosan / Getty Images IL

כדי להבין את המורכבות, צריך לפרק את הבעיה לשורה ארוכה של נושאים שמחברים בין תנועה, באופן כללי, לסוגי התחבורה – פרטית וציבורית, ממונעת ולא-ממונעת, לבד או בקבוצה, במסלולים קבועים או משתנים – וגם לסוגי הערים, או המרחבים העירוניים שבהם אנחנו רוצים לחיות. אופי הסביבה משפיע על אופי התנועה בה, לא רק הרצון “להגיע ליעד”.

תחבורה היא לא רק פקקים: התנועה בעיר היא נושא נרחב, שכולל את המושג “עיר הליכה” (עיר נוחה להליכה, walkable city, מהחידושים של האקדמיה ללשון לשנת 2017), וכמובן נגישות לירוק ושבילי אופניים, כולם מובילים לקריאה להפסיק לשים את המכונית במרכז. יום עיון נוסף החודש, “נעים בעיר”, יעסוק בחלק מההיבטים האלה. עיר שהולכים בה היא עיר נעימה. ויש עוד מושג, העירוניות החיונית. אורח הכבוד במפגש, גיל פנאלוסה, הוא ראש ארגון “8:80″ שעומד כיום בחזית העשייה בתחום. פנאלוסה יציג דוגמאות להפיכת מרחב סתמי למקום תוסס ומזמין שהייה והליכה, שמצמצם את התלות במכונית הפרטית ו”מחזיר את העיר לציבור התושבים”, לשון ההזמנה. זה הדיבור של העירוניות החדשה. יותר מזה, מדרכות ושבילים נוחים להולכי רגל יש השפעות חברתיות שהשפעתן נחקרת כבר שנים.

הבעיה היא שלא ברור עד כמה הידע התכנוני הזה נגיש למתכנני האפליקציות העירוניות והמכוניות האוטונומיות, ביבשה ובאוויר. פרופ’ משה גבעוני, ראש היחידה למחקר תחבורה בחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, ניסה להעביר את ראיית העולם הזאת בישיבה מיוחדת של ועדת הכלכלה בכנסת, שפתחה בשימוע לטיפול במשבר התחבורה הציבורית. “עיר שאין בה פקקים היא עיר שאולי לא נרצה לגור בה”, אמר גבעוני, והזהיר מהכיוון שאליו לוקחת אותנו הטכנולוגיה: “לא הפקקים הם הבעיה אלא הניסיון להילחם בהם”. ייתכן שכדי להגיע לעיר החכמה באמת כדאי לעבור דרך התכנון המסורתי. ואולי לפני שמתחילים לספר על המחקרים והתובנות, אפשר לחזור לציטוט שמציג פרופ’ יובל פורטוגלי, ראש המרכז לחקר העיר והעירוניות באוניברסיטת תל אביב, בקורס “מבוא לסביבת האדם: מרחב, מקום וסביבה”.

ז’אן פול סארטר כותב ב”ביקורת התבונה הדיאלקטית” (Critique of Dialectical Reason) על תור לאוטובוס כמקום שנוצר על ידי שגרת היומיום. “האנשים הללו, בעצם העובדה שהם עומדים על אותה המדרכה שמגינה עליהם, בעצם העובדה שהם מחכים לאותו האוטובוס, בעצם העובדות הפשוטות האלה, הם הופכים לקבוצה. רובם אנשים עובדים ומשתמשים קבועים בשרות האוטובוסים; הם כולם יודעים את לוח הזמנים של האוטובוסים וכולם לכן ממתינים לאותו האוטובוס; נאמר לאוטובוס של 7:49. האוטובוס הזה של 7:49 הוא האינטרס המשותף הנוכחי שלהם. אלא שמכיוון שכולם תושבי האזור, האינטרס המשותף הנוכחי הזה מחובר אל מבנים עמוקים יותר של אינטרס משותף כללי יותר: שיפור מערך התחבורה הציבורית, הקפאת מחירי הנסיעה בו וכד’. האוטובוס לו הם מחכים מאחד אותם…כל התהליך הוא תהליך עיתי (טמפורלי) שחוזר על עצמו בזמן…האוטובוס הוא אותו אוטובוס עצמו שהולך וחוזר, אותו הנהג ואותו הכרטיסן…”.

מקום הוא לא רק מרחב פיזי. מקום נוצר מתוך מערכת יחסים אינטימית בין בני אדם לסביבתם. וטכנולוגית המידע והתקשורת נועדה מעצם הגדרתה להעברת מידע ותקשורת. התייחסות למאפיינים האלה, הבנה עמוקה של המשתמשים והמקום, היא נקודת מוצא טובה למתכנני התחבורה במרחב הציבורי הפיזי והדיגיטלי. אין תחליף לתחבורה הציבורית, וחייבים להישמר בה מאפיינים כמו נסיעה בקבוצה, ובמסלולים קבועים. הסטארטאפים של העיר החכמה יכולים לעזור בתנאי שלא יהיו רק פונקציונליים אלא גם מעוררי אמון ומעודדי תקשורת וקשר בין בני האדם.

תשאיר הודעה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *